מהו חוק היק (Hick's Law) ואיך הוא משפיע על עיצוב ממשקים?

חוק היק (Hick's Law), הידוע גם כחוק היק-היימן, קובע שזמן קבלת ההחלטה של אדם גדל ככל שמספר האפשרויות העומדות לפניו גדל. החוק נוסח בשנות ה-50 של המאה העשרים על ידי הפסיכולוגים ויליאם היק וריי היימן, ובעיצוב ממשקים הוא משמש להסבר לתופעה שבה תפריט עם יותר מדי אפשרויות מאט את המשתמש ומגדיל את הסיכוי שינטוש לפני שיקבל החלטה.

איך חוק היק פועל בעיצוב ממשקים

ההשלכה המעשית של חוק היק היא שהפחתת מספר האפשרויות המוצגות למשתמש בכל שלב מקצרת את זמן קבלת ההחלטה שלו. בפועל זה מתבטא בטכניקות כמו פירוק תפריט ארוך לקטגוריות ותתי קטגוריות, חשיפה הדרגתית של אפשרויות מתקדמות רק כשנדרש, והצגת ברירת מחדל חכמה שמפחיתה את הצורך בבחירה פעילה מצד המשתמש בכל מקרה.

חוק היק ועקרונות עיצוב קוגניטיביים נוספים

חוק היק שייך למשפחה רחבה יותר של עקרונות המבוססים על האופן שבו המוח האנושי מעבד מידע חזותי, לצד עקרונות כמו הגשטאלטכללי היסוד שמסבירים איך המוח מארגן אלמנטים חזותיים בממשק לכדי דפוסים וקבוצות שלמות, שמסבירים איך משתמשים מקבצים אלמנטים חזותיים לקבוצות. בשונה מעקרונות הגשטאלט, שעוסקים בארגון חזותי של מידע, חוק היק עוסק ספציפית בזמן קבלת ההחלטה מול מספר האפשרויות.

יישום חוק היק בממשק ובהמרה בפועל

באתרים מסחריים, חוק היק מיושם לרוב בתהליך הרכישה ובעיצוב נקודות ההחלטה החשובות ביותר בדף: תפריט ניווט קצר וברור, מספר מוגבל של אפשרויות תשלום או משלוח בשלב ה-checkout, וקריאה לפעולהאלמנט שיווקי, כמו כפתור או טקסט, שנועד להניע את המשתמש לבצע פעולה מסוימת כמו השארת פרטים או רכישה אחת דומיננטית בכל דף במקום כמה כפתורים מתחרים. צמצום מספר ההחלטות הנדרשות מהמשתמש ברגע הקריטי מקטין נטישה ומשפר את שיעור ההמרה.